<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף יג.</h2>
צרת הערוה מותר' לו כגון בתו או אחת משאר עריות נשואה לאדם אחד (ולא) [ולו] אשה אחרת ומת או גרש האשה האחרת לא נאמר כשם שבתו אסורה לו כך צרת בתו אסורה לו רוצה לומר זאת האשה האחרת אלא אעפ"י שבתו אסורה לו האשה האחרת שהיתה צרת בתו מותרת לו וכן בשאר העריות הצרות שלהן מותרות לו. ודוקא שלא במקום מצוה כי במקום מצוה כגון שנפלה לו בתו לפניו ליבום כגון שהיתה נשואה לאחיו ומת בלא בנים כשם שבתו אסורה להתיבם לו כך צרתה. והנה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן כמו שכתבתי בענין יבמה פשוט ביבמו'.
<h2>דף יז.</h2>
זרע שפחה וזרע גויה אינו קרוי זרעו ומותר בקרובים וישראלית שילדה מן הגוי קרוי זרעה ואסורה בקרובים פשוט ביבמות וכן בירושלמי ובכמה דוכתי ובשפחה יש חלוק בין שפחה שלו ובין של אחרי'.
<h2>דף כא.</h2>
שניות רוצה לומר הנשים האסורות מדברי סופרים פירוש מדרבנן אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם בין מן האם בין מן האב וכלת בתו ובת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו ובת בת בתה של אשתו וכן בת בת בנה של אשתו ובת בן בנה ובת בן בתה של אשתו ואם אמו של חמיו ואם אמה של חמותו. וכל אלו אין להם הפסק כי עד למעלה לעולם אסורות או עד למטה לעולם אותן שהן למטה, זולתי אלו אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן האם וכלת בתו ואשת אבי אמו ואלו שיש להן הפסק כיצד אשת אחי האם מן האב שנייה ואסור מדרבנן ואשת אחי אבי האם מן האב מותרת וכן אשת אחי האב מן האם היא שנייה ואסורה מדרבנן ואשת אחי אבי האב מותרת בין מן האב בין מן האם. וכלת בתו שנייה היא אבל כלת בת בתו וכלת בן בתו מותרת. ואשת אבי אמו שנייה היא אבל אשת אבי אבי אמו מותרת. ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו וחורגו מותר באשתו ובבתו ואשת חורגו אומרת אני מותרת לך ובתי אסורה ומותר באשת בן חמיו ובאשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו בין מן האב בין מן האם דהלכתא כאמימר דמכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו בין מן האב בין מן האם וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתב הרמ"ה, ור"י הזקן כתב דלא כאמימר ואסורות, ופירש רבינו חננאל כאמימר וכן בשאלתות. ומה שכתבתי בת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו ובת בת בנה של אשתו וכן בת בת בתה ובת בן בתה ובת בן בנה ואם אם חמותו ואם אבי חמותו ואם אבי חמיו שכתבתי שאין להן הפסק כך כתב רי"ף וכן כתב בספר החפץ וכן כתב הרמ"ה אבל הרמב"ם כתב כי אלו יש להן הפסק כל זה ביבמות ומחלקתם תלוי דבגמרא [לקמן כ"ב ע"א] בעיא ולא איפשיט' והרמב"ם כתב דמאחר שהן מדרבנן אזלינן לקולא ודעת שאר הפוסקים דמאחר דשקיל וטרי בגמרא להתרא ודחי לה אזלינן לחומרא והרמ"ה כתב דאף על גב דבשל סופרים הלך אחר המקל דוקא היכא דאיכא מאן דפשיטא ליה לחומרא ואיכא מאן דפשיט ליה לקולא דאז עבדין לקולא אבל במילתא דלא איפשיטא כלל וההוא דרצה למפשט לקולא אידחו ליה עבדין לחומרא וכן נראה עקר. ירושלמי [פ"ב ה"ד] בר קפרא מוסיף בשניות אם אבי אביו ואם אבי אמו. ואשת אחי אביו אסורה לו מן התורה ובתו מותרת לו. ואחי אביו מותר באשתו ובבתו. אשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו. נושא אד' אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו.
שני חורגים הגדלים בבית אסורים לישא מפני מראית העין ובמקום שאין מכירי' אותן מותרין פירוש שני חורגים כגון ראובן שנשא אשה ולה בן מאיש אחר ולו בת מאשה אחרת והן מותרין לישא לפי גמר' שלנו פשוט בסוטה ור"ח אסרם כפי הירושלמי [יבמות פ"ב ה"ד] וכן כתב בה"ג וגם אסר אשת חותנו פירוש אשת חמיו משום מראית העין שיהיו סבורים שהיא חמותו, ואפשר שאסרוה אחר כך כי מדין התלמוד מותרת ורבינו תם אסרה ועשה מעשה בא' שהיה טבחו טבוח לישא אשת חמיו והפסידו סעודתו ואסרו לישא וכן נראה עקר וכן כתב הרא"ש.
בת אשת אביו מותרת לו כגון יעקב נשא רחל ולרחל היה בת מאיש אחר ושמה דינה וכמו כן יש ליעקב בן מאשה אחרת ושמו ראובן הנה ראובן זה מותר לישא דינה שהיא בת אשת אביו הקרויה בלשון חכמים חורגתו של יעקב וגם כשרים שניהם לעדו' כמו שכתבתי במישרי' נתיב שני וזה שכתבתי שמותר לישא בת אשת אביו פשוט ביבמות.
<h2>דף כב:</h2>
הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אי' לו תקנה רוצה לומר אין לו תשובה דכתיב מעוות לא יוכל לתקון פשוט ביבמות.
אחותו ואינה בת אמו חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו וכן אחותו מן האנוסה פירוש שאנס אביו אשה והוליד ממנ' בת הרי היא אחותו לערוה פשוט ביבמות ועוד פשוט וכן אחותו מחייבי כרתות.
<h2>דף כד:</h2>
הנטען מן השפחה ונשתחררה פירוש שיצא עליו שם רע עמה וכן מן הנכרית ונתגיירה הרי זה לא ישאנה ואם נשאה אין מוציאי' מידו פשוט ביבמות. הנטען מן הפנויה רוצה לומר מאשה פנויה שאינה אסורה לו. יש מפרשים שכתבו דלא יכנוס משום לזות שפתים, ויש מפרשים דמצוה לכנוס כדאשכחן באונס ומפתה ולו תהיה לאשה והרא"ש כתב דלא יכנוס דדוקא אחר שנפגמה כגון אונס או מפתה שנבעלה בודאי אבל קול בעלמ' אין להחזיק הקול ולפגום שניהם.
זנתה בעדים אפילו נתגרשה אסורה לבועל ואין בזה אזהרה לא מעשה ולא מלא תעשה והיא אסורה מן התורה פשוט ביבמות ובסוטה ובכמה דוכתי.
<h2>דף כה.</h2>
הנטען מאשת איש ובעדי טומאה פירוש יש עדים שזנתה ברצון תצא מן הבעל שבודאי אסורה לבעל אפי' יש לה בנים ואפילו בקול שפוסק. ועדי טומאה הוא שיראו כמנאפי' דאין צריך שיראו כמכחול בשפופרת וצריך ב' עדים וכופין אותו להוציא דאין האשה נאסרת על בעלה בלא עדים אלא על ידי קנוי וסתירה אבל בלא קנוי אפילו נסתרה בעדים מותרת. ובקנוי וסתירה אסורה אבל אין כופין ואם יש קנוי וסתירה ועד אחד מטומאה אסורה וכופין כי כל כך הוא קנוי וסתירה ועד אח' של טומאה כמו ב' עדי טומאה בלא קנוי וסתירה. אבל אם אין עדי טומאה ויש עדי דבר מכוער כגון שראו רוכל יוצא ורוק למעלה מן הכילה ועפר תיחוח תחת המטה ונראה בעפר רושם ממנעלים הפוכים כגון אלו הדברים מכוערים אם יש קול שזנתה הוא קלא דלא פסיק תצא מן הבעל מאחר שיש שני דברים עדי דבר מכוער וקלא דלא פסיק ואם אין קלא דלא פסיק לא תצא בעדי דבר מכוער לחוד ואפילו בקלא דלא פסיק ועדי כיעור שאמר שתצא וכופין דוק' שאין לה בני' מן הבעל אבל יש לה בני' מן הבעל לא תצא ובקלא דפסיק אפילו יש עדי כיעור ואפילו אי' לה בנים לא תצא רוצה לומר אין כופין כמו שכתבתי. פי' ובכל אלו אסורה זולתי שיש מהן שאין כופין להוציא. ועדי טומאה ועדי כיעור שכתבתי פירוש שני עדים כי בעד אחד אינו שום דבר לא בטומאה ולא בדבר מכוער ואינה אסורה כדאיתא בקדושין [ס"ו ע"א] זנתה אשתו בעד אחד מהו ומסקנא דכל דבר שבערוה אין פחות מב' זולתי כשיש קנוי וסתירה בב' עדים ועד אחד מטומאה כמו שכתבתי. וקלא דלא פסיק הוא שנמשך הקול יום וחצי אבל לא נמשך כל כך או שנמשך ביני ביני אפילו נמשך כל כך הרי זה קלא דפסיק ואם פסק מחמת יראה ביני וביני רוצה לומר תוך הזמן הרי זה כמו אם לא פסק ביני וביני. והיכא דלא פסק ביני וביני כמו שאמרנו דהוי קלא דלא פסיק דוקא שלא הוציאו אויבי' הקול אבל אם הוציאו אויבים הקול אין הקול כלום פשוט ביבמות ובסוטה ובקדושין ובכמה דוכתי. ומוכח שאפילו ראה הבעל בעצמו הדב' מכוער ויש קלא דלא פסיק דלא תצא מן הבעל זולתי בעדי דבר מכוער דאוושא מילתא יותר כך נראה כל זה משטת הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ומרוב הפוסקים. ויש מפרשים שכתבו שאין צריך עדי דבר מכוער אם ראהו הבעל בעצמו ויש קלא דלא פסיקא ותצא כמו בעדי דבר מכוער. וכמו כן כתבו דבעדי דבר מכוער ובקלא דלא פסיק תצא אפילו יש לה בנים כי כל כך עדי כיעור לפי דבריהם כמו עדי טומאה וכן נראה סברת התוספות, וראשון נראה עקר ולזה הסכים הרב רבינו אשר. קנוי וסתירה ושהתה כדי טומאה כבר אמרנו שאסורה לבעל כמו שכתבתי ומכל מקום אין כופין להוציא כי אין דינו כמו עדי טומאה אלא דינו כמו עדי דבר מכוער וקלא דלא פסיק כי קנוי וסתירה ועד אחד מטומאה דינו כשני עדי טומא' בלא קנוי וסתירה כמו שכתבתי למעלה וקנוי הוא אל תסתתרי עם פלוני והלכה ונסתרה. ומוכח מכל זה כי סתירה לחוד אפילו נסתרה בעדים ואין שם קנוי דאינה אסורה לבעלה כדאמרינן דאין אוסרין על הייחוד וכמו כן על הסתירה לחוד אף על גב דאדעתא דניאוף נסתרה. ודוקא שאמרה טהורה אני אבל אמרה טמא' אני או שותקת צריכין אנו למצוא טעם לומר שלא נטמאת כגון כל אותן מעשיות שהבאתי למעלה שבסוף מסכת נדרים וכן נראה סברת הרא"ש וגדולי האחרונים.
לענין הבועל או הנטען רוצה לומר אותו שטענו עליו בדברים להוציא קול שזנתה עמו זהו דינו. כל מקום שאמרנו שאסור' לבעל ותצא כמו כן אסורה לבועל כי כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ואם גרשה הבעל וכנסה הבועל או הנטען תצא ממנו כמו שיצתה מן הבעל פי' שבכל מקום שכופין לבעל להוציא כופין לזה ואפילו שבא אחר ופסק הענין כגון שגרשה הבעל או מת ובא א' ונשאה רוצה לומר זולת הנטען וגרשה השני או מת ונשא הנטען אחר כך תצא ממנו. וכל מקום שאמרנו בבעל לא תצא אם גרשה הבעל או מת וכנסה הנטען לא תצא ממנו ולעולם לכתחלה לא יכנוס נטען אפילו בכל אותן המקומות שאמרנו שלא תצא אם כנסה בדיעבד ואפילו נשאת לאחר בין הבעל והנטען כמו שכתבתי שבא אחר ופסק הענין לעולם לא יכנוס לכתחלה. ומרי"ף נראה שאם הוציאה בעלה בדב' מכוער והלכה ונשאת לאח' ונפסק הקול ואחר כך גרשה שני לא תנשא לנטען לכתחלה ואם נשאת לא תצא ונראה שאפילו היה בענין דאמרינן לגבי בעל תצא מאחר שהפסיק הקול האחר שנשאה לא תצא אבל לראשון הסכימו כמה פוסקים וכן כתב הרמ"ה. ולעולם הא דאמרינן קלא דבתר נשואין לא חיישינן בלא עדים וביארתיו בחלק שלישי בעדות אשה שמת בעלה מוציא אשתו משום שם רע פירוש לא מאותם שכתבתי שתצא אלא הוציאה בגט מעצמו בשביל שם רע או משו' נדר ואמרינ' לא יחזיר כמו שכתבתי בגטין בדיני תנאי הגט, אם החזירה לא תצא פשוט ביבמות.
<h2>דף כה:</h2>
המביא גט ממקום שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישאנה לכתחלה ואם אינו צריך מותר הרגתי בעלה של זאת האשה או הרגנוהו לא ישאנה לכתחלה. חכם שאסר אשה בנדר על בעלה או בעבור דבר אחד והוא יחידי רוצה לומר החכם יחידי כגון הפרת נדרים שהוא ביחיד מומחה וכיוצא בזה ואפי' דבר שהוא יחיד הדיוט לא ישאנה לכתחלה ואם כנס לא יוציא ופרש"י דה"ה במביא גט או בהרגתי בעלה דאם כנס לא יוצי' וכן כתב הרמ"ה והתוספו' כתבו דוקא בחכם אבל במביא גט ובעדות אשה אם כנס יוציא וראשון נראה עקר ועוד פשט ובחכם אם הוא עם אחרים להפר הנדר או למיאון או לחליצה שצריך אחרי' עמו ואפילו הדיוטות ואפילו א' עמו לבד הרי זה ישאנה. וכן בגט העדים החתומים בו מותרים לישא אותה כדאמרינן בירוש' דאין שנים חוטאים בשביל א'.
<h2>דף כו.</h2>
ועוד פשוט כל אלו שאמרנו שאסור לכתחלה לישא אותה אם מתו נשותיהן אחר כך מותרים ליש' אותן אבל אם נתגרשו אם היה קטטה ביניהם עתה מחדש אח' העדות בודאי לא היה מחמת העדות שגרשה כי מתחלה כשהעיד לא היה בדעתו לגרשה ועכשיו גרשה בשביל שנתקוטטו אבל אם לא גרשה בשביל קטטה אסור לישא אותה שבשביל זה גרש את אשתו ומתחלה כשהעיד היה בדעתו לגרש את אשתו ודוקא שמסבתו באו הגרושין אבל אם אשתו הרגילה הגרושין רוצה לומר שתבע' אותם מותר לישא אותה דלא עלה בדעתו כשהעי' לגרש את אשתו ואלו הגרושין הם (במיתה) [כמיתה]. וכל אותן שאמרנו שאסור לישא אותן מותרות הן לינשא לאחיהם או לבניהם או לאביהם שאין אד' מצוי לחטוא אלא בשביל עצמו. וכל הנשים שאמרנו שלא ינשאו להם אם נשאו אחר כך לאחרים ומתו או נתגרשו מותרים לישא אותן פשוט ביבמות וכתב הרמ"ה בחכם דוקא שאסרה על בעלה אבל אם התירה על בעלה וגרשה מותר לישא אותה החכם ואפי' התיר' יחי' ואפי' הדיו' דלא חלקו בין מומח' להדיוט אלא בעבו' הנד' שאין יכול להפר נדרי' יחידי אלא מומחה. ועוד כתב כי בחלוקי' שכתבתי כשגרש אשתו דהויא קטטה וכו' ומסתברא דהיכ' דהואי קטטה נמי דקאמרינן מותרת דוקא דהרגילה איהי קטט' וגרושי' אבל הרגיל הוא אין לך בית מיחוש גדול מזה ולא ישא אותה.
הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה פשוט פירוש לכתחלה אבל אם כנס לא תצא וכתב הרמ"ה ואפילו פנויה.
<h2>דף לג:</h2>
שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו הרי אלו חייבין משום אשת איש ואם היו אחים משום אשת אח ואם היו אחיות משום אחות אשה ואם היו נדו' משום נדה ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה פשוט ביבמות.
קטנה שפתו אותה פתוי קטנה אונס היא ומותרת לבעלה ישראל פשוט ביבמות. אשת ישראל שנאנסה כתבתי בחלק ראשון שמותרת ומוכח דה"ה בשוגג ואפילו היא שוגגת והוא מזיד אבל הוא שוגג והיא מזידה אסורה לבעלה.
<h2>דף לז:</h2>
לא יבא על נשים הרבה וכן היא אסורה ליבעל לאנשים הרבה שאינה יודעת ממי נתעברה ונמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו ומרבים ממזרות בישראל ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה. ולא ילך אדם וישא אשה במדינה זו וילך וישא אחר' במדינה אחרת שנמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו. ואם הוא אדם חשוב שיודעי' ומכירין אותו ונודע בעולם כגון גברא רבא מות' פשוט ביבמות וכן כתב הרמ"ה. ועוד פשוט לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה וכתב הרמ"ה ואם התנה מותר וכן מוכח שם.
<h2>דף מא.</h2>
אחות חלוצה מדרבנן פשוט וכתבתיו בענין יבמה ח"ב ושם כתבתי כי הולד הנולד מצרת חלוצתו דאינו ממזר כי אינה בכרת. המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו יש לו בה קדושים וצריכה הימנו גט והיא פסולה לכהונה והולד כשר לכהונ' פשוט.
אחות גרושה דאורית' אחות חלוצה דרבנן פשוט.
<h2>דף מט.</h2>
עריות מן התורה אם עבר ונשאה יוצאה בגט והולד ממזר. ושניות יוצאות בגט והולד כשר פשוט ביבמות ובכמה דוכתי וכן פשוט בירושלמי. חייבי לאוין הן אלו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה וזונה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל וכן שאר ז' עממין ומחזיר גרושתו משנשאת או משנתארסה וסוטה שזנתה בעדים וצרתה גם כן אסורה על היב' כמו שכתבתי ביבמ' והמחזיר גרושתו משנשאת צרתה מותרת כמו שכתבתי ביבמה. חייבי עשה הם מצרית ואדומית ובעולה לכהן גדול. ויש נשים שהן באזהרה ואין להן עקר מן התורה. מי שזנתה בעדים שאף על פי שנתגרש' אסורה לבועל פשוט ביבמות [כ"ד ע"ב].
מה בין שניות לעריות שניות יוצאה בגט והולד כשר עריות אם נשאה אינה צריכ' גט והולד ממזר ועונשין אותו פשוט ביבמות. כתב הר"ץ ז"ל בתשובה ואין לחלק בזה בין אונס לרצון ובין שוגג למזיד אלא כל ישראל הבא על הערוה הבני' ממזרים וראיה לזה דתנן [לקמן פ"ז ע"ב] אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכ' גט משניהם ובניה ממזרים מזה ומזה ואמרי' בגמרא בשלמא משני הוי ממזר אלא מראשון אמאי אשתו היא וכו' ואסיקנא דמראשון הוי ממזר מדבריהם ואסור בממזרת ופי' מראשון אם בא עליה קודם שגרשה השני ונתעברה וילדה ממנו הוי ממזר מדבריהם ומשמע בהדיא דמשני הוי ממזר ודאי מן התור' ואף על גב דהויא שוגגת או אנוסה בין שנשאת בשני עדים שהעידו עליה שמת בעלה בין שנשאת בעד אחד על פי בית דין הכי מוכח התם והרמב"ם הביא ראיה דתנן [לעיל ל"ג ע"ב] שנים שהוחלפו נשותיהן דמפרישין אותם שלשה חדשים ואמרי' [לקמן ס"ט ע"ב] דמשום יוחסין חששו ומשמע דהוי ממזר אף על פי שאותה ביאה היתה באונס וכן פסק הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה ע"כ.
אין ממזר אלא מחייבי כרתות פשוט ביבמות ובכמה דוכתי.
<h2>דף מט:</h2>
כל העריות שבתורה דלא תפשי בהו קדושי כמו שכתבתי בדיני קדושין הולד ממזר פשוט בקדושין. נדה הבא עליה אין הולד ממזר. וכן סוטה שאסורה לבעלה אם בא עליה פשוט בקדושין. ופי' ר"ח דמסוטה הוי ממזר מדרבנן מ[י]די דהוה אאשה שהלך בעלה למדינ' הים ונשאת ובא בעלה.
<h2>דף נב.</h2>
החשוד על שום אחת מהעריות דין הוא שיתרו בו שלא יעבור על פתח ביתה ואם יעבור ילקו אותו פשוט ביבמות ובקדושין.
<h2>דף נג:</h2>
ובסנהדרין אין טענת אונס בערוה להיו' הבועל פטור שאין קשוי אלא מדעת ודוקא שאנסוהו לבעול ונתקשה מעצמו לערוה ובעל דאז חיי' למסור עצמו דהוא גלוי עריו' דיהרג ואל יעבור כמו שכתבתי בעבירות כלליות אבל אם נתקשה לאשתו ותקפוהו ודבקוהו בערוה הרי זה אונס ופטור ואינו חייב למסור עצמו פשוט וכן כתבו התוס' והרמ"ה.
<h2>דף נה:</h2>
שלא כדרכה חייב בכל העריות שבתור' כבדרכ' חוץ משפחה חרופ' פשוט.
קנא לה דרך איברים אינה אסורה דיותר טוב היה לומר לה אל תסתתרי סתם אבל כשאמר לה דרך איברי' בפי' נעשה כמו אם אמר לה איני חושדך אלא דרך איברים פשוט. ועוד שם דאם קנא לה דרך העראה או שלא כדרכה והלכה ונסתרה אסורה לו ולמעלה פירשתי מהו העראה.
העראה שהיא הכנסת עטרה חייב בכל עריות שבתורה בין בנדה בין בחייבי לאוין בין בחייבי עשה בין בחייבי לאוין של כהנים ובזכור ובבהמ' בכלן חייב בהעראה כמו בגמ' ביאה שהיא הכנסת כל האבר, אבל בנשיקת האבר אינו חייב מן התורה אבל אסור מדרבנן פשוט. ועוד פשוט בשבת [י"ג ע"ב] דשום קרבות בעולם אסור מדרבנן. משמש מת כלו' באבר מת פטור, וכן משמש והאשה מתה פטור פשוט.
<h2>דף נז:</h2>
ג' שנים ויום א' אם בא עליה חייב משום ערוה אם היא ערוה ופחותה מכאן אין ביאתו ביאה ואינו חייב פשוט.
<h2>דף פ:</h2>
אשה שהלך בעלה למדינת הים לא חיישינן לממזרו' כדאמרי' בגטין אין חוששין לממזרות דאמרינן דילמא אתא בעל בצנעא ושמש כדאמרינן בירושלמי כך כתב בה"ג והקשו עליו מההיא דאמרי' דאפשר לההוא ולד בתר שנים עשר חדש משום דאשתהויי אשתהי ולמה לי זה הטעם ונאמר דילמא אתא בעל בצנעא. ויש לפרש דהתם מיירי שהבעל והאשה מודים שלא בא.
אשה שהלך בעלה למדינת הים וידענו בודאי שנשתהה שם י"ב חדש וילדה אשתו אחר י"ב חדש והכשירוהו, דבודאי מבעלה נתעברה קודם שהלך ובן תשעה חדשי' הוא ונשתהה בבטנה עד י"ב חדש פשוט ביבמות.
<h2>דף פג.</h2>
אנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה הילכך לא נושא לכתחלה ולא ינשא כל עקר ואין חייבין עליו סקילה אלא מכין אותן מכת מרדות כדי לרדותן פשוט ביבמות ובכמה דוכתי וכן מוכח הרי"ף והרמ"ה. ולפרש"י דינו כזכר וחייבי' עליו סקילה מב' מקומו' ממקו' נקבות וממקום זכרות וכן פי' דהלכה כרבי יוסי דמתניתין דשני משכבות יש בו וחייבים עליו סקילה.
<h2>דף צד.</h2>
הלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו שמתה ונשא אחותה שהיא אסור' משום אחות אשתו בחיי אשתו ואחר כך באת אשתו מותרת לחזור לו והאחות אינה צריכה גט הימנו ולא יאמרו על אשתו אחות גרושתו היא ומותר בקרובו' שנייה שלא היו הנישואי' כלום והיא מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשנייה. אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד הראשון שהוליד מאחותה זו קודם שמתה אשתו הוא ממזר ומה שילדה אחר שמתה אשתו אינו ממזר כי כבר היתה מותרת לו אחר שמתה אשתו. והא דאמרינן דאשתו מותרת לו דוקא שהיתה אשתו נשואה עמו כשהלכה דאז אין אחותה צריכה גט ממנו אבל אם היתה ארוסתו כשהלכה יאמרו כשנשא את אחותה שתנאי היו בקדושין מאותה שהלכה ולא היו שום דב' ובטוב נשא את זו הילכך כשבאת אשתו אחותה זו צריכה הימנו גט כדי שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. ואם היה מחזיר את אשתו עתה כשבאת יאמרו שנושא אחות גרושתו פשוט ביבמות ויש מפרשים שבכל ענין צריכה זו האחות אשתו גט הימנו בין שהיתה אשתו נשואה עמו כשהלכה בין שהיתה ארוסה. וראשון עקר וכן כתב רי"ף והרמ"ה ורוב הפוסקים כדלקמן.
<h2>דף צד:</h2>
כל עריות שנאמרה בהן ערוה אם נשאו לאסור להן אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי עדים ואחר כך בא בעלה שצריכה גט וכן ארוסת אחיו שנשאה על פי עדי' שמת אחיו או על פי בית דין ואחר כך בא אחיו וכן אחות ארוסתו כגון שהלכה ארוסתו ושמע שמתה ונשא אחותה ואחר כך באת ארוסתו כל אלו צריכות הימנו גט אבל אשת אחיו שהיתה נשואה לו ובאו עדי' שמת ויבמ' ואחר כך בא אחיו או אחות אשתו כגון שהיתה נשואה לו אשתו כשהלכה ושמע שמתה ונשא אחות' ואח' כך באת אשתו אין צריכו' הימנו גט כמו שכתבתי למעלה. וכל היוצאה בגט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו וכל שאינ' צריכ' גט היא מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובותיה פשוט ביבמות. וכתב רי"ף יש מפרשים שבין מן הארוסין בין מן הנשואין אחות אשתו ואשת אחיו צריכות הימנו גט, והוא כתב כסברא ראשונה וכן כתב הרמ"ה וכן עקר וכן הסכימו רוב הפוסקים כמו שכתבתי לעי' בדין הלכה אשתו.
<h2>דף צה.</h2>
חמותו אסורה עליו אפילו אחר מיתת אשתו ואחות אשתו מותרת לו לאחר מיתת אשתו והבא על חמותו או על אחות אשתו לא שנא בשוגג ולא שנא במזי' לא פסל את אשתו ואין אשתו אסורה עליו אפילו מדרבנן ואם בא עליהן במזיד מנגדין ליה כרב יהודה בההוא עובדה בחמותו איסורא ונגדיה פשוט ביבמות וכן כתב הרמ"ה וכתב ומסתברא דה"ה הבא על בת בתה של אשתו ובת בנה ואין צריך לומר על אם חמותו ואם חמיו דלא נאסרת אשתו עליו ומנגדין ליה וכן הלכה.
<h2>דף צה:</h2>
ועוד פשוט ואם כשהלכה אשתו הלך עמה גיסו פירוש בעל אחו' אשתו ואמרו לו מתה אשתך וגיסך ונשא אחותה שהיא אשת גיסו דקא פגע באשת איש נמי ואחר כך באת אשתו וגיסו מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו נמי נאסרה אשתו עליו בין שהיתה אשתו ארוס' כשהלכה בין נשואה בין שנשאת לו אחות אשתו על פי ב"ד ולא שנא על פי עדים שתיהן אסורות וכן כתב הרמ"ה והרמב"ן. אבל הראב"ד כתב דוקא שנשאת לו אשת גיסו שהיא אחות אשתו על פי ב"ד בעד אחד דדאמי לפשיעותא אבל נשאת בשני עדים לא גזרינ' בה דהא ודאי שני עדים שמשקרין מילתא דלא שכיח הוא, והרא"ש תפס ראשון עקר ועוד כתב הרמ"ה ודוקא שבאו אשתו וגיסו אבל באו עדים שהם קיימים רואים אם נשאת אשת גיסו מתחלה על פי עד אחד או על פי שני עדים ובאו אחרונים והזימום תצא והולד הראשון והאחרון ממזר, ואם נשא' מתחלה בב' עדים והכחישום תצא דקימא באשם תלוי והולד ספק ממזר. ודוקא שלא אמרו עדים אחרונים שהיו קיימים בשעת נשואין, אבל אמרו קיימים היו בשעת נשואין ואחר כך מתו אם נשאת מתחלה בעד אחד ובאו שנים והכחישוהו או שנשאת בב' עדים ובאו אחרים והזימום תצא והולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ואם נשאת בשני עדי' ובאו עדים אחרים והכחישו' לא תצא והולד הראשון ספק ממזר והאחרון כשר עכ"ל.
<h2>דף צו.</h2>
אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה ולא מאמה חזרו ואמרו לו מתה השנייה ונשא אחותה של שנייה מאמה ולא מאביה חזרו ואמרו לו מתה השלישית ונשא אחותה של שלישית מאביה ולא מאמה חזרו ואמרו לו מתה הרביעית ונשא אחותה של רביעית מאמה ולא מאביה ונמצאו חמשתן קיימות מותר בראשונה ובשלישית ובחמשית לפי שאין ביניהן צד אחו' כלל ונמצאו שנשואיהן נשואין גמורי' ואסור בשנייה וברביעית בשנייה מפני נשואי הראשונה שהיו נשואין גמורים ונמצאת שנייה יוצאה משום אחות אשתו וברביעי' מפני נשואי שלישי' שהיו נשואין גמורים ונמצא' רביעית יוצאה משום אחות אשתו. ואם בא על השניי' לאח' מיתת הראשונה ודאי קודם נשואי שלישית נמצאו נשואי שנייה נשואין גמורים ומותר בשנייה וברביעית לפי שאין ביניהן צד אחוה כלל ואסור בשלישית ובחמישית בשלישית מפני נשואיה של שניי' שהי' אחותה ובחמישית מפני נשואיה של רביעית פשוט ביבמות.
<h2>דף צז.</h2>
נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וכן אנוסת בנו ומפותת בנו פשוט.
אנס אשה או פתה מותר לישא בתה דבאש' ובאמה התיר' תורה דרך אונסין דלא אסרה תורה אלא דרך לקוחין, ואפילו הכי אסור מדרבנן אלא דלאחר מיתה מותר כדאמרינן הנטען מן האשה אסו' באמה ובבתה ובאחותה פשוט ביבמות פירוש אבל בשאר עריות לא התירו באנוסה.
הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה פשוט פירוש לכתחלה אבל אם כנס לא תצא וכתב הרמ"ה ואפילו פנויה.
<h2>דף קיח:</h2>
אין האיש נאמן לומר שמת' אשתו כדי שיש' אחותה ואין האשה נאמנת לומר מתה אחותי שאכנס לבית' פשוט.
